*זכויות יוצרים: מאת derivative work:Original uploader was Brbbl at nl.wikipedia(Original text : brbbl brbbl 23 dec 2007 16:53 (CET)) – Diafragma_ademhaling.gif, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=4549150
הסרעפת ידועה כמקור הכוח של הקול.
לכן נזקוף לזכותה השפעה מכרעת בהפקת קול נכונה ובריאה.
בהמשך נציג תרגיל פשוט וקצרצר לשחרור התקיעות של הסרעפת תקיעות שעלולה
לחסום את הפעילות התקינה של המיתרים.
כידוע הסרעפת הינה שריר בלתי רצוני, וכשכזה איך נוכל לשלוט בו? התשובה פשוטה..
ע”י הנעת שרירי הבטן החוצה ופנימה נניע את השריר למעלה ולמטה!!
שאיפה מורכבת מהתכווצות וירידה של שריר הסרעפת מטה (היא נהיית שטוחה), תוך כדי ההתכווצות
היא דוחפת את שרירי הבטן החוצה ומרחיבה בכך את חלל בית החזה.
נוצר וואקום והריאות מתנפחות באוויר, ולהיפך בנשיפה..
בזמן נשיפה (עם קול או ללא קול) השריר מתרפה, עולה חזרה, שרירי הבטן נכנסים פנימה ומשתחרר אוויר החוצה (בזמן הפקת הקול המיתרים רוטטים ונוצר צליל ממפגש המיתרים והאוויר).
לידע כללי: הסרעפת היא שריר רחב וגדול בדמוי כיפה ומיקומה בין בית החזה לחלל הבטן.
הנעה חזקה מדי של שרירי הבטן פנימה, בזמן הפקת הקול עשויה ליצור לחץ חזק מדי של האוויר על המיתרים בגלל ריקון מהיר מדי של האוויר.
שליטה בשריר היא הכרחית לפעילות בריאה של המיתרים.. אך לעיתים הסרעפת ‘תקועה’. נעה חלש מדי או חזק מדי.
כלומר קיים חוסר איזון בתנועתה.
הפקת קול צריכה להיות תהליך הדרגתי של עליית הסרעפת (שריר לא רצוני) ע”י הכנסת הבטן (שריר רצוני).. התהליך ההדרגתי נקרא בשפה מקצועית תמיכה.
תמיכה מורכבת מבלימת האוויר מלהתפרץ.
ומצד שני חיזוק והתנעה הולמת של הסרעפת בזמן ובמינון הנכון, כמקור הכוח של הקול.
כלומר המידה הנכונה של כיווץ ושחרור בתיזמון הנכון. לא יותר מדי מהר לא יותר מדי חזק ולא פחות מדי.
במקרים רבים של עייפות קולית, או עייפות כללית, או במצבי צרידות נגעי, טכניקה לא מדויקת, נקלע למצבים של תקיעות של שריר הסרעפת.
אין מספיק עבודה של השריר או העבודה מאומצת מדי..
כדי לצאת מתקיעות זאת נדרש להפעיל לחץ חזק ומהיר,
זאת אחת הדרכים לשחרר שריר. ללחוץ עליו ולהרפות.
|